כשהשתחררתי מהצבא בגיל 20 עבדתי בתור ברמנית. לילה לילה הייתי סוחבת מהמחסן ארגזי בירה כבדים. בתקופה ההיא התחלתי להיחשף ליוגה, אך זה הסתכם בתרגול לעיתים רחוקות בפסטיבל זה או אחר. מהר מאוד התחיל לי כאב חד באגן הימני, כאב שברגעים מסוימים עבר גם לרגל וגרם לי לצליעה. 

השנים עברו, התחלתי לקחת את תרגול היוגה יותר ברצינות, ושכחתי לגמרי את אותו כאב שהיה מאוד משמעותי ובישר רעות (רק בהריון הראשון יצא לי להרגיש זאת ברמה פחותה ביותר)

תודה לאל שמצאתי את היוגה, כי סיכויים רבים שללא היוגה זה היה נגמר בפריצת דיסק.  

לפני כמה שנים, חברה שהיא גם מורה ליוגה שאלה אותי בהפתעה ובחוסר אמון קל "מה אין לך אף פציעה מהיוגה? אף כאב כרוני? אף דלקת  אחרי כל כך הרבה שנים של תרגול?" ואני הופתעתי מאוד מכך שזה כל כך הפתיע אותה. 

הופתעתי כי זה עימת אותי עם המטרות השונות שבגינם אנשים מתרגלים יוגה.

בגדול... ראיתי גישה אחת שאומרת- המטרה היא להגיע עם המצח לרגל במינימום זמן.

וגישה אחרת שאומרת- כשנגיע עם המצח לרגל זה יהיה עם מינימום פציעות.

עבורי, הפן הפיזי ביוגה הוא כלי שמטרתו העיקרית היא להטיב עם הגוף והנפש שלנו ולתחזק אותם, לתת לנו כלים לעבודה נכונה גם מחוץ לתרגול שלנו על המזרן, ולשפר את היכולות שלנו בעיקר כדי לשפר את איכות חיינו

מטרתנו היא שהגוף שלנו, המכונה הכל כך מופלאה ומשוכללת הזאת, המרכבה שסוחבת אותנו כבר שנים רבות, בשמחה ובעצב, בבריאות ובחולי, בחום ובקור, תמשיך לסחוב אותנו עוד שנים רבות באהבה, בנוחות ובבריאות. 

יוגה זו הדרך שלנו להוכיר תודה לגוף היקר שלנו, לתחזק אותו ולשפר ככל שניתן את תפקודו החיוני. יוגה זו הדרך הכי טובה שאני מצאתי אחרי חיפושים רבים. 

אך אם מטרתנו העיקרית היא להגיע לתנוחה זו או אחרת במינימום זמן, רק כדי להראות פוטוגניים בתנוחה, או כדי להוכיח משהו לעצמנו או לאחרים. אז סיכויים גדולים שזה יגמר בפציעה. 

מה שמבדיל יוגה מכל פעילות גופנית אחרת (אני לרגע מגדירה יוגה כפעילות גופנית, למרות ההסתייגות הרבה שלי מכך) היא שכאן השגיות, תחרותיות, וכוחניות הם מחוץ לתחום.. 

אולם, אין זה אומר לברוח מכל חוסר נוחות פזית או מכל כאב או מאמץ. כדי ליהנות מפירות היוגה עלינו לעבוד בנחישות ובהתמדה, כדי להמיס כל כאב וכיווץ, ובדרך זו לנצח את חוסר הנוחות, העייפות, הנוקשות והעצלנות. 

תרגול היוגה הוא מעבדת המחקר שלנו. במעבדה הזאת יש לנו הזדמנות לגלות ולהתעמת עם ההרגלים והדפוסים שמאפיינים אותנו ביומיום. 

בעזרת התרגול נגלה אם הנטייה שלנו היא לוותר לעצמנו, להירתע ממאמץ, ולהימנע ממאתגרים חדשים- אם זה הדפוס שלנו, אז עבורנו הדבר הנכון יהיה למתוח קצת את הגבולות שלנו כדי להגיע למחוזות חדשים.

או שנגלה שהנטייה שלנו היא לפעול מתוך מקום כוחני ותחרותי, אשר מתעסק אך ורק ברצון להגיע לתוצאות- אז הדבר הנכון עבורנו יהיה להרגיע, להתמתן, ולפעול מתוך קשב ורכות.

מטרתנו היא איזון. לכן האיזון בין כוחנות לבין רפיון מלמד אותנו להיות בקשב תמידי. 

פעמים רבות ניתן לראות שהנטייה שלנו היא לבחור בסוג תרגול שתומך בדפוסינו והרגלינו. זה מובן ולא מפתיע. אבל אם נצליח לראות זאת, ומדי פעם לבחור בסוג תרגול הפוך מההרגל, זאת יכולה להיות הזדמנות משמעותית להתפתחות ולמידה.

אך אם כבר נפצענו באימון יוגה? יכולה להיות בכך למידה רבה. לקיחת הפציעה שלנו כפרויקט חקירה עצמית, יפתח בפנינו מחוזות חדשים של עומק והבנה לגופנו, ילמד אותנו מהי מידה נכונה ואיך לעבוד נכון עם הגוף. כל יציאה מהמצב המוכר והידוע הוא הזדמנות פז לחקירה- הריון, חולי, עייפות, מצב רוח שונה מהרגיל, שעה שבה אנחנו לא רגילים לתרגל- כך גם פציעה.

דבר נוסף  וחשוב לגבי פציעות, במהלך שנותיי כמורה ליוגה, ובעיקר מתוך עבודה עם הגוף שלי שממש לא גמיש מטבעו. למדתי שחוסר גמישות טבעית פעמים רבות מונעת פציעות, בעוד שמתרגלים שהגמישות באה להם בטבעיות, יותר נוטים להיפצע באימון יוגה. כשאנחנו מבינים זאת, מתאפשר לנו להתאים את אימון היוגה לצרכינו, מכיוון שבדיוק כמו שהתרגול מגמיש ומאריך, כך גם הוא אוסף ומחזק...

קישור לפייסבוק של עדי