להגיע לחירות דרך ההגבלה

לקראת ליל הסדר אני חושב שמעניין לראות שקיים דמיון בין המסורת היהודית למסורת  היוגה ולגלות איך שתי המסורות שנראות לכאורה כשונות כל כך זו מזו, יש בניהן דמיון מהותי עמוק.

מטרת היוגה היא להגיע לפעולה מושלמת. אורובינדו מתאר אותה כ "פעולה ספונטנית, משוחררת מכל מחסום או מגבלה, שנוצרת מתוך רצון אמיתי, לב אוהב וידע האמת". באימון היא תתבטא כתנוחה מושלמת אשר מגיעים אליה דרך הגדלת המודעות לכל מרכיב של האדם הגוף, הלב  והתודעה. כאשר ככל  שהמודעות לגוף גדלה מתגלות תנועות קטנות שמונעות מהתנוחה להיות מושלמת. תנועות אלו מקשיבות לשליטת האגו, הן מניעות את הגוף, הלב והתודעה עפ"י הרגלים שנחקקו בגוף בעבר.

רוב האסכולות הרוחניות רואות באגו מכשול שצריך לעבור אותו וכל דרך מציעה תרגילים כדי לדכא אותו. יש שתי גישות עיקריות שמנוגדות זו לזו, אחת דוגלת בזיהוי הפעולות השגויות והגבלתן - ע"י ביטול כל מה שאינו נשגב יתגלה הנשגב; אורובינדו דגל בשיטה הראשונה. לשיטתו, דרך הגבלה ודיכוי האגו ע"י תרגילים פסיכולוגיים,יתפנה מקום לאני האמיתי להתבטא. אימון ההאתה יוגה שלי, גם הוא, נשען על התפיסה שכדי להגיע לתנוחה המושלמת צריך ללמד את הגוף לנוע בדרכים חדשות, לשם כך צריך למנוע ממנו לנוע עפ"י הרגליו - להגביל את תנועתו. לאחר תקופה ממושכת של הגבלה יתגלה מקום דרכו תוכל  לבוא לידי ביטוי תנועה ספונטנית. תנועה ספונטנית זו הנובעת ממקום יציב ועמוק באדם הינה הביטוי והחיבור לשפע.

הגישה השנייה דוגלת בחיפוש אחר השפע, אחר דרכים חדשות לנוע ולפעול עד שלבסוף יתגלה הנשגב. האימון של רוב זרמי היוגה דוגל בגישה הראשונה של שליטה. דרך השליטה מונע האדם מעצמו לפעול בצורה שגויה. במקום אותן תנועות שגויות הוא מחפש דרכים חדשות לנוע - מתוך ההגבלה מתחיל חיפוש אחר השפע. הטנטרה יוגה היא דוגמא לדרך השניה, שלפיה מתוך החופש המוחלט והשפע מזהה האדם היכן הוא חוסם את עצמו ומנסה לשחרר, מתוך השחרור נוצר חיפוש אחר השפע.

איך כל זה מתקשר לפסח ולליל הסדר?

לכאורה, ישנה סתירה בין משמעות החג: היציאה מעבדות לחרות, חג האביב, ההתחלות החדשות, לבין האופן שחוגגים אותו. ליל הסדר הינו טקס מאוד ארוך,מסודר, קפדני ומובנה. בעצם גם בליל הסדר אנחנו פוגשים פרדוקס דומה וגם כאן מתבקשת השאלה : איך יכול להיווצר שחרור מתוך "סדר קשוח" ובהקבלה איך יכולה להיווצר פעולה ספונטאנית  ומשוחררת דרך אימון מגביל?

.

בליל הסדר יש סדר,  המסורת מכתיבה לנו בדיוק כל צעד: מה לעשות, מתי לאכול, מתי לשתות...לילה שהוא ההיפוך המוחלט לתודעה של חירות. ועוד לא אמרנו כלום על ההכנות שקודמות לערב הטקס, על ניקיון החמץ הדקדקני,  על ביעור החמץ, ,שמבצעים תקופה ארוכה לפני, על הגעלת הכלים או החלפתם באחרים.

למעשה, בליל הסדר לא חוגגים יציאה לחירות . בלילה הזה אנו אמורים להתחיל תהליך של יציאה לחירות, שממשיך לאורך כל תקופת ספירת העומר עד חג שבועות, חג מתן תורה, חג ההתגלות. בימי ספירת העומר אנו סופרים, כלומר מאיטים את הקצב ומתעמקים כל פעם באלמנט אחר באדם  - אך על זה אכתוב פעם אחרת.

ליל הסדר הוא גם לילה של קושיות, של חיפוש אחר האמת: הרעיון הוא להציף, להעלות למודע את הקשיים שעומדים לנו בדרך. הדגש הינו על הלילה - האופל. הכוונה היא לתת ביטוי לחלק החשוך שבתוכנו. בכל אחד יש רגשות נקם, שנאה ורוע.  בליל הסדר אנו מבטאים בעוצמה את כל הרוע, הפחדים, הקשיים והרגשות האפלים שבתוכנו: "שפוך חמתך על הגויים..." כלומר תגיד, תוציא הכל - אך אל תבצע!. לכן יש גם חשיבות למסובין, לקבוצה אליה משתייכים בליל הסדר.  חשוב שלא נרגיש בליל הסדר לבד, שתהיה מצד אחד תמיכה, ומצד שני שיהיה על מי להוציא את הרוע שבתוכנו.

בין אם זה בליל הסדר ובין אם זה באימון היוגה - הדיוק,  מאפשר אבחנה בין הדבר שעושה לנו טוב לזה שעושה לנו רע.  הירידה לפרטים, מטרתה ללכת אל מעבר להם, כדי לראות את השלם, לתפוס תמונה של מציאות עשירה ומגוונת, תוך הליכה איטית לעבר האמת.