שגרה של תרגול יוגה היא דרך לתקשר עם הגוף בחיי היומיום. הקביעות בתרגול עוטפת אותי והגוף כבר עובר בין האסאנות באופן טבעי. הקול האמיתי של התרגול הנכון לגוף נעלם לעיתים תחת שלל תחפושות:  הרצון להשיג יותר, הרצון להספיק הרבה במעט זמן, הרצון לשלוט, הרצון לנצח את אחת המכשלות שהגוף שם בפני, ועוד.

הזמן של חג פורים, חורף, סוף השנה היהודית (כיוון שחודש ניסן הוא ראשון לחודשי השנה) הוא זמן להתחבר לקול אמיתי וטהור יותר. חז"ל אמרו שמגילת אסתר היא גם מגילת הסתר, כיוון שמעשה ההשגחה טמון בתוכה, כמו בחיים, ברמזים דקים וחבויים, ורק בדיעבד קולטים אותו. ההנחייה ההלכתית לפורים היא "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". רק על ידי חיבור למקום הלא יודע (הדלא ידע) ושהות בו אפשר למצוא את הרמזים הדקים שיאפשרו לשמוע את הקול הנקי מתחפושת, זך מהשפעות זרה.

רגע לפני שהטבע מתפרץ בשיא הודו באביב, עם חג הגאולה (חג הפסח), האדם נקרא להסתכל פנימה – איפה אני ישן, איפה העבודה שלי רדומה? תחילת הנס והשינוי במאורעות במגילה הם דווקא בפסוק "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" המלך מפסיק לישון, ואומרים חז"ל ש"מלך" במגילה הוא מלכו של עולם. אני מבקש בעדינות מהתודעה, בואי נתחיל לנדוד, נצא למסע, נשאיר את תרדמת החורף מאחור.

המגילה מספרת לנו על המן האגגי, מזרע עמלק, שמנסה לתפוס את מקום המלך, ולהניעו לחיסול ואיבוד של כל היהודים בממלכה. עמלק בתורה היה כוח שניסה להיטפל לקצוות של עם ישראל כפי שכתוב "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוהים". עמלק הוא כוח נפשי שעשוי לעלות גם בתרגול במצבי קיצון: התרגשות, עייפות, חוסר ריכוז. אני נקרא לשים לב לכוחות האלו, כי הם יכולים להביא לתוצאות לא רצויות: חוסר דיוק, הגזמה וחס ושלום פציעה.

מה אני עושה במצב שאני מזהה את הכוח העמלקי הזה? אני חוזר למרכז. הכוח העמלקי הוא כוח שמנסה להדגיש את הקצה, את הפירוד – "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", אומר המן, לעומת זאת אסתר אומרת "לך כנוס את כל היהודים". אני חוזר למרכז הגוף, מרכז את התודעה. הפגיעה בגוף וברגש נובעת פעמים רבות ממתן משקל יתר לצדדים. העבודה ממרכז חזק תאפשר הגעה ותיקון גם של הקצוות, אבל מתוך מקום נכון יותר, שלם יותר.
הייאוש מאי הצלחת תנוחה מסוימת יכול לגרום לפעמים לייאוש מהמשך התירגול בכלל. עמלק הוא כוח ממית. כוח מייאש. הוא נמצא במקום שבו אני חלש ומנסה להראות לי שזו המציאות כולה. עמלק פועל באופן מבוהל, היסטרי. המן מהמגילה רוצה להשמיד עם שלם בגלל מעשה של אדם אחד. הקול המיואש לא נותן לי כלום. הוא אשלייתי. אין שום ייאוש בעולם כלל אומר ר' נחמן מברסלב. אנחנו מצווים בפורים למחוק את זכר עמלק, את הזכר לייאוש הזה ולכן במהלך קריאת המגילה מכים בפטיש בכל פעם שנשמע השם "המן", שהוא זכר העמלק. חכמים כתבו שיש סגולה אדירה להתפלל על יציאה מעקרות על פקידה בפרי בטן דווקא ברגעי מחיית העמלק. כאשר אני נכנע למקום המייאש אני לא מצליח לתת פירות, ואם כן, דווקא ברגע שבו מוחים אותו (ע"י הקריאה במגילה ובתורה)  נפתח פתח של לידה מחודשת. הפתח שנפתח מביא לשמחה ולכן משנכנס אדר מרבין בשמחה.

הכוח של תרגול היוגה נובע מאמונה בכוחות הטוב, הוא יוצא כנגד התפיסה של המן שאפשר לגזור עלינו גזרה ולא ניתן יהיה לשנותה. אדרבה, אדם שמאמין בכוחות הטוב יודע שהוא יכול לבחור ולנווט ומשמים לא נסגר כלום "ישראל מעל המזל". אין גוף סטטי. אין תנוחות שלא משתנות. החיים נמצאים בשינוי מתמיד. אמנם כל שנה מתחפשים מחדש אבל בכל שנה גם מגלים עוד טפח מהאמת שמתחת לתחפושות. לצורך כך צריך לבקש, כלומר להמשיך להאמין בדרך ולרצות להתקדם בה.

מובא בחז"ל לגבי אביונים בפורים ש"כל מי שפושט ידו נותנים לו". בחג פורים דווקא אנחנו יכולים לבקש בענווה, כאביון המבקש צדקה, להתקדם עוד בדרך. לבוא ככלי ריק ולהיות מוכנים ללמוד ממורינו, מתלמידנו, מהטעויות שביצענו. ובקשה/תפילה זו אם היא נעשית מעמדה של עני בדעת, נשמעת ומתקבלת דווקא בזמן פורים. הסגולה הגדולה של פורים היא לבקש שהשינויים והדרך יבואו מתוך שמחה, שכן בחג פורים נידונים על השמחה לכל השנה.

שנזכה להעמיק אימון יוגה מתוך סקרנות ונדודים, שנזכה לעבוד מתוך מרכז ולא להאמין לכוחות הצד המבוהלים, שנזכה להעמיד בכוחות הטוב ובכוח התרגול לקבל כלים של תיקון משמחה ומסבלנות כלפי עצמנו וכלפי סביבתנו.
שנזכה להרבות בשמחה מאדר עד שנה הבאה.