במאמרי הקודם דנתי בבעיית המדידה הפיסיקאלית כפי שהיא משתקפת בפורמליזם של מכאניקת הקוונטים. בקצרה: מדידה היא אינטראקציה או תהליך מתערב ומכיוון שכך, היא משפיע על מצבה של המערכת הנמדדת. לפי הפורמליזם של התורה, עצם המדידה גורם להתממשות המצב הפיסיקאלי כך שיהיה מדיד. מסובך? ננסה שנית. הטענה הבסיסית היא שכל מערכת פיסיקאלית נמצאת במספר רב של מצבים בו זמנית (סופרפוזיציה) זהו מצבה טרום מדידה. כאשר מבצעים איזושהי מדידה, למשל מדידת מקום, אזי באורח פלא 'קורסת' המערכת מריבוי המצבים אל מצב בודד ניתן להבחנה, למשל: מיקומו הספציפי של חלקיק. זוהי תפיסה מנוגדת בתכלית לתפיסה הקלאסית הגורסת שכל חלקיק הוא בעל תכונות מוגדרות היטב (של מיקום למשל) ותכונותיו אינן תלויות בשאלה האם וכיצד הוא נמדד.
למה הדבר דומה? ילדים קטנים עוצמים לפעמים את עיניהם כאשר הם רוצים להתחבא. הם חשים שאם  הם לא רואים את העולם אזי הוא אינו רואה אותם. ובניסוח אחר, ללא מדידה מצידם (ראייה היא סוג של מדידה) אזי העולם אינו כפי שהוא בעת מדידה (ראייה).  היכן אם כן  'קורסת' המציאות לכדי וודאות (להבדיל מריבוי המציאויות = סופרפוזיציה) האם קריסה זו מתחוללת בתודעת האדם הצופה או מספיק מכשיר גילוי (למשל מד מהירות) על מנת שתתרחש קריסה.  קואן זן מפורסם שואל "מה הוא קול נפילתו של עץ ביער באין איש שישמעו?" בשאלה זו גלומה כל הפרדוקסאליות של בעיית המדידה. חישבו על כך.

בתהליך התבוננות אנו מתבוננים בתודעתנו המרגישה השופטת המודדת החושבת המרגישה השופטת...
אחת מן השאלות הבסיסיות שהמודט שואל את עצמו בשלב כזה או אחר היא האם המציאות המדיטטבית אותה הוא חווה (תחושות sensations aggregation,  ) הינן 'אמיתיות' או פרי דמיונו בלבד. האם חוויות המדיטציה הן מציאות או דמיון, סובייקטיביות או אובייקטיביות, נגרמות עקב תהליך ההתבוננות או מתחוללות ללא תלות בהתבוננות עצמה.
בדומה לבעיית המדידה הפיסיקאלית המודט נדרש כביכול(על ידי מי?) להכריע בשאלה זו. כלומר, להגיע לכדי וודאות באשר לחוויותיו. להגדירן, לתפסן לחוותן בתוך רצף והקשר.
במכשירי המדידה מנסה הפיסיקאי לגלות את טבעה של המציאות אך בכך הוא משפיע על המציאות כך שתתגלה במכשירי המדידה שלו.  האם תודעת המודט אין היא אלא מכשיר מדידה? מכשיר שכל תכליתו היא יצירת מציאות ספציפית המעניקה תוקף לתודעת המודט? ובמילים אחרות? האם חווית המודט היא לא יותר מאשר אוטוסוגסטיה עמוקה? 
האם המציאות הפיסיקאלית אף היא, אין היא אלא אוטוסוגסטיה מתמדת של אותה תודעה ומכשירי המדידה שלה ( ראייה, שמיעה , חשיבה וכו')?

האם ניתן אם כן לדעת את האמת על המציאות או על טבענו?
או שמה כל ידיעה משמעה יצירה, שינוי הקיים, תנועה מתמדת.
האם ישנו כלי אחר שבאמצעותו ניתן לדעת בלא לשנות, להתבונן בלא להשפיע, להוות בלא להיות?

אפשרויות מפתיעות בפרק הבא.

מדיטציה

אמיל איסמלון הוא פיסיקאי ומורה למדיטציה