כל אדם יכול לתרגל יוגה.
הנחת היסוד הזו משמעותית מאוד. על פניו נראית ברורה ומובנת אך רבים האנשים שפנו אליי ואמרו לי (ובטוחה שלמורים רבים אחרים): "אני לא יכול ללמוד יוגה כי אני לא רגוע" או ש"אני לא יכול ללמוד יוגה כי אני לא גמיש" וכו' כו'.
חוסר הנגישות הזאת שלעתים מצטיירת מן היוגה לא יכולה להיות רחוקה יותר מן האמת:
היוגה יכולה לתת מענה לכל אחד ואחת בעיקר אם יש צורך באיזון נפשי, רגשי ופיסי: יציבה נכונה ותמיכה במבנה לקוי, שיפור קשב וריכוז, לימוד נשימה מודעת, חיבור ואיזון פנימי.
ביוגה אנו נושמים נשימה מלאה דרך הנחיריים. ממלאים את חלל הריאות הצלעות והבטן בשאיפה ובנשיפה מוציאים אוויר מן הנחיריים. הנשימה המלאה יוצרת מצב שבו הגוף סופג יותר חמצן ומאפשר לתאים ולאיברים השונים לספוג חמצן עשיר המובל על ידי הדם כאשר הפחמן הדו חמצני מוצא מהגוף ביתר יעילות.
תנוחות היוגה מלוות בנשימה ויוצרות תנועה פנימית: איברים פנימיים מתרעננים, בלוטות מקבלות עיסוי וההורמונים מתאזנים, מערכת העצבים שוקטת.

לכל תנוחה יש את היתרונות שלה :כשהנשימה רגועה, מלאה ונינוחה - הגוף יחווה את מלוא איכותה של התנוחה הנהדרת.
לדוגמא כפיפה לפנים מעמידה (אוטנאסנה):
• שרירי הירך האחוריים ימתחו, שרירי הגב התחתון יתארכו והחוליות יתרווחו באנחת רווחה.
• הבטן תלחץ אל הירכיים והאיברים הפנימיים יקבלו עיסוי נעים.
• ביציאה מן התנוחה האיברים יחושו רעננים ומלאי מרץ לפעול כמיטב יכולתם.
• דם יזרום אל הראש ויבהיר את המחשבות בעזרת החמצן העשיר.
• כשהגוף חש בנוח המחשבה קצת יותר רגועה. התודעה יכולה להתרכז בכאן ועכשיו ולחוש את החוויה של הגוף במלואה.

מה קורה כשלא נוח בתנוחה?
למשל בכפיפה לפנים כאשר הברכיים ישרות לאדם ששרירי גבו קצרים וחלשים: העומס על הגב גדל, בית החזה נסגר ולריאות קשה לנוע בתוך החלל המצומצם ולספוג באופן מירבי את החמצן שנכנס. הנשימה תגיב לאותו אי נוחות ותתקצר, כשהנשימה תתקצר והגוף לא שרוי בנינוחות השרירים מתכווצים והמחשבה נאחזת באותה אי נוחות והופכת ללא שקטה.
תנוחה זו איננה יוגה. גם אם התנוחה נראית נפלא מבחינה אסתטית אך המחשבה והנשימה אינם מאוחדים עם הגוף, אין זו יוגה.

הפלא של היוגה הוא בכך שמתוך הרב גווניות שיש בה - האספקט הפיסי, הנפשי, הרגשי והאנרגטי - כל אדם יכול להחבר אליה מעולמו הפנימי וממידת הבנתו. ומכאן שהאסכולות רבות ומגוונות ולהן מורים שונים ולהם יש החיבור שלהם אל היוגה מתוך אישיותם וגופם.
למרות הפרשנויות והחוויות השונות שכל אחד חווה, ויש לברך על כך, תרגול הה-תא יוגה הינו תרגול שמבטא את אחדותו של הגוף עם מהותו - ביטוי זה נחווה על ידי תרגול איחוד של נשימה, גוף, תודעה.
לכן עלינו, בכל תנוחה, לחוות אותה מחדש כאילו תרגלנו אותה בפעם הראשונה. עם סקרנות ילדותית אפשר לחקור אותה, להתעטף בה כמו שמלה ולחוש את התחושות החדשות, את איכותה של הנשימה ואת רכותה.

יש שתי אפשרויות לשהות בתוך תנוחה:
1. לחוות את אי הנוחות בתוך תנוחה ולנשום לתוכה. להתמודד עם הקושי ולהתבונן בתחושות ובשינויים המתרחשים. (בתוך כל תנוחה אפשר להקל, לכופף ברכיים, להקטין פיסוק, לנוח ואז להמשיך).
2. לצאת מהתנוחה – בהבנה שהיום היא לא מתאימה לנו וננסה שוב מחר.

איננו מחפשים אחר הדרך לאיזון המושלם - לאיחוד המיוחל, אלא לזהות את המנעד של החיים המשתנה תדיר. המשחק המתקיים תמיד בין האיזון לחוסר איזון. זיהוי חוסר האיזון גם אם הוא רגעי וגם אם ממושך מלמד אותנו רבות על עצמינו. כשנלמד לזהות את החוסרים, מבלי לשפוט ולבקר, נלמד לקבל את עצמנו מבלי לחוש את הצורך להשתנות ולשנות.

על מנת שנעשה זאת במודעות מלאה יש להבין עד כמה אנו משתנים מרגע לרגע:
תאינו מתחלפים כל הזמן, נולדים ומתים. ההשפעות הסביבתיות רבות, מזג אוויר, אור וחושך, מחזור חודשי וכו' .גופינו ונפשינו מגיבים תדיר ורגישים עד מאוד להשתנות התמידית.
לכן עלינו להתאים את התרגול בהתאם לצורך. אפשר להתחיל תרגול בקשב לנשימה, לספור אותה – את אורך השאיפה ואת אורך הנשיפה. אפשר לחוש את איכותה, את הטמפ' שלה, את הדרך שבה היא נכנסת אל הגרון, אל הריאות ומניעה את הסרעפת, לאחר זמן מה אפשר לחוש להיכן הנשימה מגיעה והיכן לא, האם יש איזור מתוח שהנשימה המלאה יכולה "לעורר" אותו וכו'. חקירה זו תוביל בסופו של דבר לקשב אמיתי ועמוק שמבין את השינוי התמידי שאנו חווים. בכך טמון יופיה וקסמה של היוגה.
הכוונה אינה "להגיע אל" - אלא פשוט להיות בהתבוננת מקבלת, ורק זה יכול להיות תרגול של חיים שלמים.

למידה של יוגה בלב פתוח, הנאה,שמחה וקשב לצרכיו של הגוף והנפש יכולים לכוון אותנו אל המקום הנינוח והיציב בתוך התנוחה ולהוות כלי נהדר של טיפול וריפוי עצמי.