בשנה שחלפה הפרק השביעי של הצ'אנדוגיה אופנישאד ליווה את הלימוד השבועי של הקבוצה שלי בתל אביב. כל שבוע קראנו שלוקה אחת וניסינו להבין את פשרה.  בשיעור הלפני אחרון קראנו את השלוקה הלפני אחרונה – מספר 25 ומשהו בה קרא לי להתעמק בה. כבר באותו שיעור התחלתי להשתמש בה בהוראה ולאחר מכן במשך תקופה אני מתרגל כשהיא מתנגנת לי ברקע. עם הזמן  ההבנה של הפרק התבהרה, והאימון קיבל עומק נוסף שלא ציפיתי שיגיע דווקא מהטקסט העתיק.

את הקריאה בטקסטים העתיקים של היוגה למדתי  ממורתי, אורית. זוהי קריאה "יחפה" – כלומר קריאה ללא פרשנות. כלומר, קריאה שבה אני נותן לתת לטקסט לדבר, ומחכה שאולי משהו ממנו יגע בי. והנה, לאחר שנים של קריאה יחפה באופנישדות – זה קרה ובאותו שיעור נפגשתי עם הטקסט. לא הייתה זו הבנה אינטלקטואלית. כשקראתי את שלוקה מספר 25 היא "קרצה" אלי, כאילו ראיתי ניצוץ קטן של זהב בתוך ערימה של קש, והניצוץ הזה גרם לי להמשיך ולחפש בתוכה.

בשלוקה מספר 25 ישנו תיאור שחוזר על עצמו שלוש פעמים בדיוק מילה במילה. תיאור של האינסופי, של תחושת האני, ושל העצמי. שלושתם מתוארים בצורה הבאה:

That Indeed is below, It is above, It is behind, It is in front, It is to the south, It is to the north, It is indeed all this world.

החזרתיות הינה מוטיב שקיים כמעט בכל אופנישאד. אני לא יודע מדוע אבל החזרתיות הזו על התיאור של ששת הכיוונים גרמה לי לחשוב שיש פה קוד, שכותב  האופנישאד שתל אותו בסתר. זה הרגיש לי סיכום כלשהוא של הידע.

בשלב הראשון התחלתי להכניס את ההנחיה הזו לכל חלק באימון שלי.
בזמן הישיבה – הקפדתי לתת תשומת לב לששת הכיוונים, על פי הסדר המתואר, דבר שיצר יציבה טובה יותר וישיבה עמוקה יותר.

בנשימות :

1. בקומבקה (עצירת הנשימה) – שמתי לב שכאשר אני עובר על תחושות הגוף על פי הסדר  שמופיע באופנישאד – למטה, למעלה, אחורה,קדימה, ימין ושמאל  אני יכול לשהות בקומבקה זמן ארוך יותר. הסריקה של הכיוונים בזמן השהיה - אפשרה הרפיה ועודדה שהייה ארוכה ללא מתח בקומבקה.
2. בוואיוס – בכל וואיו פנימי, הקפדתי לשים לב לששת הכיוונים בכל שאיפה  – כלומר לגבולות החלל ( הוואיו ) . התחלתי בבדיקת התחושה למטה, וגיליתי שזו בדיוק הנקודה שאליה כיוונתי את הנשיפה, ומשם עברתי אל חמשת הכיוונים הנוספים על פי הסדר.

כשהגעתי לתנוחות הבנתי שההתייחסות לששת הכיוונים מקבילה באופנים מסויימים לתשומת לב לשבעת העקרונות בעת ובעונה אחת. תשומת הלב לסדר בה מתבוננים בכיוונים הינה משמעותית. קודם לכן לא תמיד שמתי לב תמיד לכל ששת הכיוונים  ולרוב הייתי מתייחס קודם ל"קדימה" ורק אז לאחור. ברגע שהפנמתי את העבודה עם הכיוונים על פי הסדר המופיע באופנישאד –נוצר סדר גם באימון. בתנוחות מסוימות לא ברור ברגע הראשון מה זה ה"אחור" ומה ה"קדימה". אז כדאי להתבונן בגוף התחתון ובגוף העליון, בגוף הקדמי ובגוף האחורי, בגוף הימני ובגוף השמאלי.

דוגמא להוראת היוגה עם ששת הכיוונים:

 את הסייקל של טריקונאסאנה, אני מלמד בשלושה שלבים.  שלב ראשון ללא ידיים, שלב שני עם יד אחת על העצה והשניה על פי התנוחה ( בקו הכתף ), ובשלב השלישי עם שתי הידיים במצב של התנוחה המלאה. העבודה ללא הידיים הדגישה את הכיוון של למטה-למעלה, העבודה עם יד אחת על העצה הדגישה את הכיוון של אחורה-קדימה, וכשהוספנו את היד הנוספת לא סתם הנחנו לה להצטרף אלא חיפשנו איך היא מדברת עם היד השניה (הדגשה של החיבור בין הימין והשמאל). היד המונחת איננה סתם במגע עם האדמה אלא מחפשת איך המגע שלה ירגיש כשהוא מחובר לקצה היד השניה. מעניין שכאן הסדר היה מדוייק והתגובה של התלמידים לאימון הזה היתה מצויינת – הוא הבהיר להם בצורה מעניינת את התנוחות.

כתוצאה מגלוי זה, חזרתי לאופנישאד וקראתי שוב את הפרק מהתחלה, כשברקע אני מודע לששת הכיוונים. ניסיתי לחלק את הפרק, ולראות כל שש שלוקות  כיחידה מוגדרת. כתוצאה מתשומת הלב שייחסתי למספר שש בכל רגע לאורך התהליך -  עלתה בתודעתי הצורה של מגן דוד. ציירתי מגן דויד ורשמתי בכל קודקוד את הנושא של כל שלוקה.

ואז קרה דבר מעניין: כשקוראים את האופנישאד מחולקת לקבוצות של שש שלוקות – וכל קבוצה מציירת מגן דוד, מבינים אותה בצורה חדשה, ברורה יותר. הסדר הלוגי שאנו רגילים בו, שלפיו כל שלוקה מתייחסת לקודמתה - כבר לא כל כך מדוייק. השלוקות העוקבות אכן מתייחסות אחת לשניה כמו שהכיוונים למטה ולמעלה מתייחסים זה לזה, אך גם כל השלוקות האחרות - או לפחות כל החמש שבאות אחרי הראשונה - קשורות אחת לשנייה ובונות יחד משהו שלם.

ציירתי את מגן הדוד הראשון כשהקודקודים הם :
 Name, Speech, Mind,  Will, Thought, Dhyana
אלו הנושאים של ששת השלוקות שהראשונות שהינן ביטויים שונים של היכולות הקוגנטיביות שלנו.

המגן דוד השני,מנושאי ששת השלוקות הבאות, הוא של עולם התופעות:
 Vijnana, Strengh, Food, Water, Heat, Ether
ניתן להסיק כי הויג'נאנה משוייכת כך בבירור לעולם התופעות, היא נובעת מבפנים אך הביטוי שלה הוא יצירה בעולם.

המגן דוד השלישי : Memory, Hope, Prana /  Truth, Vijnana,Thought
זיכרון, תקוה ופראנה – הם ביטויים עדינים ביותר של הקיום שלנו.
האמת, ויג'נאנה ומחשבה – הן ביטויים חיצוניים יותר.

המגן דוד הרביעי : Faith, Steadfastness, Finite, Infinte, Activity, Happiness

אפשר ללמוד הרבה מהתבוננות על כל ארבעת הקבוצות של ששת שלוקות  שנוצרו על פי  בניה זו, הנה שלוש תובנות לדוגמא:

א. אין הררכיה בין הקודקודים, אין קודקוד שהוא חשוב יותר מהאחרים.
ב. אין קודקוד שניתן לוותר עליו –  כמו שכל כיוון תורם לביסוס היציבה של הגוף והתודעה - כך כל אחד מהקודקודים תורם משהו מהותי לשלם. זהו עקרון שמעניין לאמץ אותו  באימון. כלומר להצליח לזהות את תרומתו של כל כיוון לביסוס היציבה והתודעה.

ג. הקודקוד הראשון , אין ברירה חיייבים להתחיל מאחד מהקודקודים. הראשון שמוזכר מקבל כך משמעות כבסיס של השלם/המבנה  שנוצר – אך אין זה הופך אותו לחשוב יותר – להיפך, באופנישאד כל מי שבא לאחר הראשון מתואר כגדול יותר.
רשימת הקודקודים הראשונים שיצאו לי על פי החלוקה לקבוצות של שש שלוקות הם: Name, Vijnana, Memory, Faith, Below

מגן דוד הינו אחד הסמלים הרוחניים הראשונים שהכרתי, הוא הגיח במפתיע לתשומת ליבי תוך כדי ניסיון להבין את האופנישאד. מעניין שגם אורובינדו בחר את מגן הדוד כחלק מהסמל שלו. בכל הספרים שלו מופיע מגן דוד כשבחלל המרכזי שנוצר מצוייר פרח לוטוס צף על פני המים. אני מאמין שהבחירה של אורובינדו במגן דוד איננה מקרית ואולי הוא סמל סודי שאורובינדו בחר להשאיר להולכים אחריו בשביל היוגה והאופנישאדות.

לאחר תקופה ארוכה של אימון עם ששת הכיוונים, אני יכול לומר שכאשר אתה מחפש את תחושת ששת הכיוונים בתוכך – או באיזורים מסויימים בגוף שלך – על פי הסדר המצויין - אתה עושה סדר ביציבה שלך וכתוצאה מכך גם בתודעה שלך.

בשישי הקרוב עידו יעביר שיעור בנושא בכנס אירגון מורי היוגה

עידו לוי - מורה בכיר מלמד ויג'נאנה יוגה מעל 12 שנים. מתרגל יוגה משנת 93. אסיסטנט בקורס המורים לויג'נאנה יוגה במכללת וינגייט.  מעביר קורס העמקה למורים בכרם מהר"ל. היוזם והמנהל  של פורטל היוגה. הקים את סטודיו יוגה 108 בכרם מהר"ל