שיטת היוגה מהווה את אחת משש האסכולות האורתודוכסיות המסורתיות של הפילוסופיה ההודית, כאשר היא מהווה שיטה מלאה ושלמה להגשמה עצמית. הנחות היסוד של אסכולת היוגה הן דואליסטיות, כלומר , שקיימים שני סוגים של מהויות: הפורושה או הנשמה, והפרקריטי או הטבע. בדרך כלל כבולה הנשמה בעולם החומר דרך כבלי הגונות. מצב השלמות כאן נקרא קייוליה (Kaivalya) ומאופין בנבדלות הנשמה מכבלי הגונות שהן שלוש האיכויות של הטבע, עפ'י תפישת היוגה. יחודיותה של אסכולה זו היא שאין היא מעודדת רק לימוד תיאורתי עיוני כמו שיטת הסנקהיה המקבילה, אלא כוללת תרגול פסיכופיזי מובהק. כדי להגיע למצב השלמות, נדרש התלמיד לא רק להבין את התיאוריה, אלא לתרגל תרגילים פיזיים ונפשיים. הטקסט המפורסם "יוגה סותרה" הוא טקסט קנוני המיוחס לחכם פטנג'לי, והמסביר את עקרונות היוגה. פסגת תרגול היוגה היא מצב הסמאדהי, מצב המתואר כטרנסנדנטלי ואשר בו חופשי המתרגל מהגונות לחלוטין. בלב השיטה מצוי סולם בן שמונה שלבים בו נדרש המתרגל לטפס בדרך של תרגול על מנת להגיע לשחרור הנכסף.

 

ציר התרגול המרכזי בשיטה זו הוא המנס (Mind), מושג שאותו אתרגם כאן כנפש. הנפש נתפסת במסורת זו כאיבר מנטלי, שבמצבו הבלתי מרוסן כובל את הנשמה לעולם, ואילו במצבו המרוסן מביא אותה אל השלמות והשחרור. הנפש, המקשרת בין הגוף הפיזי והנשמה נתפשת כבעלת פוטנציאל עצום החבוי עקב היותה מוטרדת וכבולה בעולם. לאחר תהליך של ריסון, הטהרות וניקוי יכולה הנפש להיות מכשיר רב עוצמה להבנה רוחנית. הנפש המותנה מוטרדת ע'י שלוש הגונות, וזאת עקב הגרויים של מושאי החושים ושל זכרונות, וכך מתערפלת ההכרה. הכרה צלולה משולה לאגם מים, שכאשר מימיו צלולים ושקטים, הוא שקוף וניתן לראות את קרקעיתו. הכרה מעורפלת משולה למצב שבו מימיו סוערים ועכורים, ואין קרקעיתו משתקפת.

 

 לנפש חמישה מצבים המאפיינים דרגות שונות של עכירות או בהירות.

1.Kshipta: מוטרדת.
2.Mudha:   במצב של עכירות או טמטום.
3.Vikshipta: חסרת מנוחה.
4.Ekagra: בעלת מטרה אחת.
5.Niruddha: נשלטת היטב.
שלושת המצבים הראשונים הם מצבים בהם מושפעת הנפש מהגונות או מאיכויות הטבע הנמוכות, שהן להיטות ועכירות. בשלבים אלה מהווה הנפש מכשול ליוגי, העוצר אותו מלזכות בשלמות. מצבים אלה מאופיינים בסוגים שונים של סבל. שני הסוגים הגבוהים יותר מאופיינים בהשפעת הגונה או האיכות הגבוהה המאופיינת בצלילות ובטובות, ולכן מופיעות בהם שלווה והארה. השלב החמישי מאופיין בחידלון מוחלט של הטרדות התודעה, או בצלילות מלאה של האגם, אם להשתמש בדוגמה הקודמת. במצב זה חווה הנשמה את טבעה האמיתי ללא כל הפרעה מצד הנפש.

 

 

הכרה תקפה או Pramana היא הכרה טהורה, בו נמצאת הנפש במצב צלול. סוגי ההכרה האחרים מייצגים מצבים נפשיים עכורים. אלו הם הכרה כוזבת או שאינה תקפה -Viparyaya, הכרה מילולית או דמיון שאין להם גיבוי במציאות - Vikalpa , שינה  -  Nidra וזיכרון - Smriti .

 

כל פעולות ההכרה נופלות אל תוך חמש קטגוריות אלה. חלוקה נוספת של המודיפיקציות היא של אלו הגורמות למצוקה - Klishta, מול אלו שאינן גורמות למצוקה -Aklishta. ההכרה הכוזבת, ההכרה המילולית והשינה גורמות לסבל, ונחשבות למכשולים. הכרה נכונה וזכרונות, במידה וטבעם חיובי, אינם מהווים מכשולים ליוגי.

 

במסגרת המאמצים לטיהור ההכרה מציגה מסורת היוגה גם דיון בבערות, וזאת בכדי להכיר את המכשולים עליהם יש להתגבר בדרך להצללת התודעה. ארבעת סוגי הבערות הם 1. Asmita: תפישת עצמי באופן שאינו נכון. 2.Raga: התקשרות למושאים מביאי הנאה. 3.Dvesha: דחיה או שנאה של מושא המעורר תעוב. 4.Abhinivesha: הפחד מהמוות המעודד את דחף השימור העצמי.

 

לאחר התיאור המפורט של מצבי ההכרה העכורים, מוצגות הסיבות למצבים אלה. הגורמים הם: מחלה, חוסר יכולת, ספק, אשליה, עצלנות, אי המנעות, בלבול, אי הגעה למצב הרצוי, וחוסר יציבות לאחר ההגעה למצב הרצוי. מכשולים אלה מטרידים את הנפש, ומביאים לעצב, דכאון, חוסר מנוחה, ונשימה בלתי סדירה. היוגה עוסקת במתן פתרונות לבעיות אלו. ניתן להתגבר עליהן באמצעות תרגול או Abhyasa, והנתקות או Vairagya. לאחר הדיון המפורט בכל המכשולים מהם יש להמנע בדרך לשחרור, מגיע לב השיטה, שהוא תרגול היוגה בת שמונה השלבים. תרגול זה מתחיל בצוויים פשוטים, ובהדרגה נעשה מופנם יותר ויותר עד שהוא מגיע למישור הרוחני. אתאר את השלבים אחד לאחד.

 

 Yama

שני השלבים הראשוניים בשיטתו של פטנגלי הם שלבים של תרגול אתי, שלבים שהם הכנה לשלבים הגבוהים יותר. הראשון נקרא ימה שפירושו ריסון. שלב זה מתחלק לחמישה ציוויים המוטלים על היוגי. אלה הם Ahimsa- אי אלימות, אי פגיעה באחרים. Satya   - יושר, אמירת אמת. Asteya - המנעות מגניבה.   Brahmacarya- בדרך כלל מתורגם כהתנזרות או המנעות ממין. במובן רחב יותר זהו תרגול אורח חיים המביא להבנת הברהמן.   Aparigraha- אי רכושנות, אי צבירה.

 

שלב זה מכיל אף הוא חמישה ציוויים, אלא שבניגוד לשלב הקודם שהציג ציוויי "אל תעשה" מציג שלב זה ציוויים חיוביים, או ציוויי "עשה". Sauca   - טוהר או ניקיון חיצוני ופנימי. Santosha - שביעות רצון. Tapas - משמעות המילה היא חום, או בוהק. תרגום מקובל הוא סגפנות. הסבר לכך הוא כי חום הוא סמל של כוח, טוהר, ידע ואור. הפעולות המביאות מאפיינים אלו הם פעולות של סגפנות. Svadhyaya , לימוד הכתובים, ולימוד בכלל. Isvara Pranidhana   פירושו התמסרות לאל.

 

שלב זה הוא של תרגול תנוחות יציבה ואלה מתחלקות לשני סוגים. תנוחות המשפרות את בריאותו של הגוף, ומפעילות את המערכות הגופניות השונות, ותנוחות שמטרתן הגות או מדיטציה. בריאות הגוף חשובה כערך של "נפש בריאה בגוף בריא", או כצורך למנוע טרדות הגורמום טירדה לנפש. התנוחות שנועדו למדיטציה הן החשובות יותר, כיון שבעזרתן ניתן לקבע את הנפש בשלב הרביעי של ה Ekagra, וממנו להתקדם אל שלב ה-Niruddha. ישנן 84 תנוחות קלאסיות שרק 4 מתוכן הן תנוחות שמטרתן מדיטציה. אלו הן ה -Sukhasana, Swastikasana, Padmasana, וה -Siddhasana. בתנוחות אלה נמצאים הראש, הצואר והחזה בקו ישר.

 

לאחר תרגול התנוחות הפיסיות באה שלב ההכרה והתרגול של ה Prana או אויר החיים. הנשימה מיצגת את היבטו הגשמי יותר של אויר החיים, הנתפש כמקשר בין הגוף ה פיסי לנפש. התפישה היוגית שונה מתפישת הגוף המקובלת ברפואה המערבית המודרנית. בתפישה היוגית קיימים סוגי אויר שונים בגוף, ומרכזי אנרגיה, או צ'קרות המתעלים (מלשון תעלות) אותם. כך יש בגוף כ 70,000 תעלות הנקראות Nadi, והמזרימות אנרגיה. במצב הקיום הרגיל, אובדת מרבית האנרגיה או שאינה באה לידי ביטוי. במצב היוגי לומד המתרגל להסדיר את זרימת סוגי האויר השונים בתעלות אלה, וכך לזכות בכמות עצומה של אנרגיה. את האנרגיה הזו מנצל הוא למען התעלות רוחנית. הפרעות בזרימת סוגי האויר גורמות למחלות וסבל גופני ומנטלי. כחלק מאידיאל השקיפות המנטלית, שואף היוגי להביא את גופו להרמוניה, המבטאת אי עכירות, ומכאן הרצון לאיזון ובריאות הגוף, על עשרת סוגי האויר השונים המצויים בו.

 

כסיכום ביניים אומר כי ארבעת השלבים הראשונים עסקו בהיבטים חיצוניים יותר של היוגה כתרגולים אתיים, הדנים ביחסו של האדם לעולם, ותרגולים פיזיים. ארבעה שלבים אלה מהווים יחידה בפני עצמה ונקראים גם האטה יוגה. בשלב זה מתחיל הכינוס פנימה, והשלבים הבאים ימשיכו דרך ניתוק מהעולם החיצוני אל עבר האידיאל הרוחני הנקרא סמאדהי.

 

 

זהו שלב בו מנתק היוגי את החושים ממושאיהם ומבסס אותם בנפש. החושים נמשכים או נדחים תדיר ע'י מושאיהם. הנפש, המרכזת והמווסתת את פעולות החושים נמשכת גם הוא אתם למושאיהם וכך מוטרדת. כאשר מתנתקים החושים ממושאיהם, הם מתבססים ומתכנסים בנפש . לפי תפישת היוגה, לא תתכן נפש רגועה או לא מוטרדת מבלי שיבוצע ניתוק זה. לאחר ביצוע הניתוק, אין עוד קושי לשלוט בחושים השונים.

 

 

לאחר שביצע את הניתוק ממושאי החושים עובר היוגי לשלב הריכוז. שלב זה הוא הראשון בקבוצה הנקראת Samyama, והכוללת את שלושת השלבים הגבוהים. בשלב זה מתרגל היוגי ריכוז, ונעזר לשם כך בהישגים שהשיג בשלבים הקודמים. השלבים הראשונים, ימה וניימה מעניקים שלווה לנפש. הוא משתמש בתנוחה המתאימה לריכוז, ונושם בתבנית נשימה מוסדרת. מכאן הוא מתחיל בהגותו באוביקט מסוים, העשוי להיות מסוגים שונים. למשל, מנטרה, דמות, או מרכז אנרגיה בגוף. הגותו דורשת עניין באוביקט, תשומת לב, מאמץ של כוח הרצון, נחישות ותרגול.

 

הדהיינה היא מצב מתקדם של השלב הקודם, או הריכוז. שלב זה הוא שלב ביניים בין הדהארנה, שבו ישנו מאבק לקיבוע הנפש, הנובע מגורמים מטרידים כזכרונות עמוקים העולים וצפים, לבין השלב הבא בו ישנה השתקעות ספונטנית במצב הטראנס הנקרא סמאדהי. מעניין לציין כי שלב זה הוא השלב בו באים השלמויות השונות, או ההישגים השונים הנקראים סידדהי לידי ביטוי. אומר רק בקצרה שהמסורת היוגי מתארת כוחות על טבעיים שונים בהם זוכה המתרגל בשלב זה של תרגולו.

 

 

זהו מצב הטרנס המייצג את פיסגת תירגול היוגה. קשה לתאר מצב זה כיון שהשפה הרגילה מתקשה להעביר את החוייה הכלולה במצב זה. עם זאת, ניתן אולי להגיד כי מצב זה מאופין בביטול כל ההתניות הנפש שהוזכרו בפירוט רב בהתחלה. כאן נמצאת הנשמה במצב מקורי ונבדל מן הגונות, מצב המתואר כאקסטזה רוחנית. תאור אחר הוא כי התודעה האינדודואלית מתרחבת ומתאחדת עם התודעה היקומית או הברהמן. גישה אחרת אומרת כי במצב זה פוגשת התודעה האינדוודואלית את התגלות האל המקומית, השוכנת בליבה של כל ישות חיה. מצב הסמאדהי מלווה בחוויה של אושר עליון. 

 

 

הבהגוד גיטא דנה בהרחבה בנושא היוגה. אצטט מספר פסוקים מהגיטא, המתארים שלבים שונים בתרגול היוגה:

 

בחירת מקום התרגול: "על מנת לתרגל יוגה, צריך יש לפנות למקום מבודד. יש לפרוש על הקרקע עשב קושה (Kusha) ולכסותו בעור צבי ובבד רך. אל לו למקום המושב להיות רם מדי או נמוך מדי ומן הראוי להתקינו במקום קדוש. על היוגי להתיישב עליו ישיבה איתנה, ולתרגל יוגה למען טיהור הלב, תוך שליטה בנפש, בחושים ובפעולות, ועל ידי מיקוד הנפש בנקודה אחת בלבד" (ב.ג. 6/11-12). שלב הפרטיהארה ושלב הדהארנה: "באוטמו עצמו בפני כל מושאי החושים החיצוניים, ברכזו את עיניו ומבטו בין שתי גבותיו, בהשהותו את נשימתו ושאיפתו בתוך נחיריו, אגב שליטה בנפשו, בחושיו ובתבונתו, מיטהר היוגי החותר לגאולה מכל תשוקה, פחד וכעס. אדם השרוי תמיד במצב זה הגיע לגאולה" (ב.ג. 5/27-28).

 

"על האדם לזקוף את גופו, צווארו וראשו בקו ישר, ולנעוץ מבטו ביציבות בקצה אפו. ואז, בנפש רגועה ומרוסנת, משולל כל פחד, וחופשי לחלוטין מחיי מין, עליו להגות בי בתוך הלב ולהופכני למטרת חייו העליונה" (ב.ג. 6/13-14). פסוקים אלה מתחילים בתיאור שלב הישיבה, אסנה, ולאחר מכן ממשיכים ומתארים את שלב ההגות באל שבלב, שלב הדהיאנה.

 

"בשלב השלמות, הנקרא טראנס או סמאדהי, מנועה הנפש לחלוטין, על ידי תרגול היוגה, מכל פעילות חומרית. שלמות זו מאופיינת ביכולתו של האדם לראות את העצמי באמצעות הנפש הטהורה, ולהתענג ולעלוץ בעצמי. במצב זה של חדווה הוא זוכה באושר עילאי אינסופי, שנחווה באמצעות חושים נשגבים. מעוגן כך, הוא אינו סוטה מן האמת לעולם, ובהגיעו לכך הוא יודע, שאין למעלה מזה. לאחר שהתמקם בעמדה כזו, לעולם אין הוא מתערער עוד, אפילו בשעת שמשבר הקשה ביותר. זו אכן, הינה הגאולה האמיתית מכל המצוקות, שמקורן במגע עם החומר" (ב.ג. 6/20-23). אלה הם ארבעה פסוקים מפורסמים, המתארים את שלב הסמאדהי, שהוא כזכור השלב השמיני והגבוה בסולם היוגה.

 

לסיכום, זוהי אסכולה המציעה תרגול נפשי וגופני בצד תיאוריה מורכבת. השיטה מדגישה את טיהור הנפש באמצעים שונים, ומביאה את המתרגל אל עבר השלמות והשחרור דרך תרגול הדרגתי של סולם בן שמונה שלבים.