פילוסופית היוגה באופן בו הוצגה ב"יוגה סוטרה של פטנג'אלי" נבנית כרצף שיטתי ומאורגן. גישתה של פילוסופיית היוגה מובילה את האדם מהגשמי אל הרוחני כאשר המסע הוא מהגוף אל הנפש. התהליך של היוגי מחיים גשמיים אל עבר חיים רוחניים הוא מעין רצף הבנוי שלב על גבי שלב.

אופן בניית הרצף מאפשר שינוי אצל המתרגל. השינוי יכול להתבטא במספר מימדים – המימד הפיזי, הפיזיולוגי, המנטאלי, המוסרי או הרוחני.

בניה נכונה של רצפי תרגול ותרגול נשימה, הפראניאמה, היא בעלת חשיבות עליונה. גם באומנות הנשימה הרצף- לא נזנח. אבל, חשוב לציין כי תרגול פראניאמה מתחילים לאחר שהתבססה שליטה ( לפחות בסיסית ) באסנה. בעזרת התנוחות הגוף לומד את  הכיווניות הנכונה שלו, וכן להאזין לנשימה ולמיינד.

האסנה- התנוחה ביוגה
כל תנוחה היא ישות שלמה שבה על כל חלק בגוף למלא תפקיד ייחודי, ואף חלק אינו נשכח. אסנות, גם אם למראית עין נדמות סטאטיות בהופעתן החיצונית, מלאות בדינאמיקה פנימית.

לכל תרגול פיזי שתי פנים- פן תנועתי ופן פעולתי. אסנות מאמנות את החלקים הקדמיים, אחוריים, צדדים, ופנימיים של הגוף באופן שווה.

הבדל משמעותי קיים בין יוגה ופעילויות פיזיות אחרות. תנוחות היוגה, אסנות, הן פסיכופיזיולוגיות ועוזרות לפתח מודעות גופנית, מודעות פנימית וגם מסייעות ביציבות התודעה. בעזרת תרגול יוגה מתפתחת מודעות עמוקה יותר, בנוסף לדיוק, המובילה לשקט .

אסנות, אמנם, מפתחות שרירים ומייצרות גמישות כך שתנועת הגוף הופכת חופשית יותר. אבל כל אסנה עובדת גם על המערכת כולה ועוזרת בהפרשת רעלים.
האסנות נוגעות במקומות עמוקים בגוף ומגיעות בגוף הפיזיולוגי אל האיברים החיוניים הפנימיים. בין התועלות הנוספות של תרגול אסנות- מחזקות ומחיות איברים כמו הכבד, הלבלב, המעיים, הריאות והכליות. אסנה ופראנאיאמה עוזרות לתפקוד המח, העצבים ועמוד השדרה.הגוף והמח פעלים בשיתוף כל הזמן ונמצאים במתח תמידי בחיי היום יום.

יוגה היא תהליך טיפולי נאטורופאטי
ליוגה תפקיד מרפא, בנוסף על המונע - מח עייף משפיע על המערכת כולה. מתח תמידי זה יוצר חרדה ודאגה. לתנוחות היוגה יש השפעה מרגיעה על העצבים והמוח ובכך הופכת את התודעה לשקטה ורעננה. מטרתה היא לפתח סימטריה,קואורדינציה,ועמידות בגוף. היא מעודדת את האברים הפנימיים לפעולה הרמונית.

התנוחות- סיווג ומיון
לרצף התנוחות שלומד המתרגל חשיבות עליונה. פיתוח המודעות לגוף ולמיינד הוא תהליך הדרגתי, כאשר לרצף התנוחות, סדר וקצב למידתן ניתנת משמעות גדולה. אסאנות הנלמדות בסדר נכון מאפשרות למתרגל לעבוד ולהיחשף בכל תרגול לאזור חדש בגוף ללמוד ולחקור אותו ובהדרגה לפתח מודעות, לתנועתיות הגוף, לחלקיו השונים, למבנה השלד והשריר, למיקום האיברים הפנימיים, לשמירה על יציבות, גמישות, והחזקה נכונה ואפקטיבית של התנוחה.

ישנם תנוחות מחממות ישנם תנוחות מקררות, ישנם תנוחות מעוררות ישנם תנוחות מכנסות, יש תנוחות המעלות אנרגיה וכאלו שמרגיעות, יש תנוחות פשוטות ויש מורכבות.

 כאשר נבחר רצף התרגול יש חשיבות מכרעת לבחירת הסדר הנכון של התרגול - תרגול ברצף שגוי משפיע לרעה על מערכת העצבים ומערער אותה.

סדר הלמידה הנכון והמומלץ לתלמידים מתחילים הוא:
תנוחות עמידה, תנוחות ישיבה, כפיפות קדימה, פיתולים, תנוחות הפוכות, כפיפות לאחור
חיזוק אברים פנימיים- עבודה דרך איזור בטן
תנוחות בשכיבה – שאוואסנה (הרפיה) מתורגלת בסוף כל שעור כבר מהשיעור הראשון.

חשוב לציין- ישנה הבחנה ברורה בין הסדר בו נלמד תנוחות חדשות לבין בניית רצף תרגול הבנוי מתנוחות הידועות כבר לתלמיד.