השורשים של תרגול יוגה על המזרן נטועים עמוק בפילוסופיה של היוגה, ופירות התרגול ניכרים היטב בחיי היום יום. המודעות היא המחברת שלושה תחומים אלה של היוגה – הפילוסופיה, התרגול והחיים: 

עפ"י התפיסה היוגית, האדם בחייו הוא כעין חיבור בין מודעות טהורה, קבועה ונצחית, לבין ישות משתנה וחולפת, בדמות גוף והכרה, שהם חלק מכל עולם התופעות או היקום. ואולם, האדם בראשית חייו פועל מתוך ידע שגוי ומזהה את עצמו עם גופו והכרתו. אופן פעולה זה יוצר בהכרח סבל מתמשך, שההכרה בו והרצון לצמצמו דוחפים את האדם להשיג ידע נכון ולהטמיע אותו כך שיכיר ויחוש במהותו כמודעות טהורה.

לשם כך, מציעה היוגה, בנוסף לידע הנכון, מגוון של טכניקות ותרגולים היוצרים תהליכי שינוי בגוףנפש של המתרגל ומובילים למצב של הכרה בהירה ויציבה ושל יכולת להשתמש בהכרה זו לרכישת ידע נכון ולהטמעתו. במרכז התרגול של המדיטציה היוגית, של התנוחות והנשימות ושל תרגילים נוספים, נמצאת הגברת המודעות ובאופן ספציפי יותר: חיזוק ועידון של השליטה בתשומת הלב ושל יכולת ההתבוננות וההבחנה. יכולות אלה משמשות להתנסות ישירה באופי המשתנה והחולף של המציאות החיצונית (הקלט של החושים) ושל המציאות הפנימית (התחושות, המחשבות, הרגשות וכו'), ובמקביל באופי הקבוע והנצחי של המודעות, המתבוננת במציאות. 

יכולות אלה הן גם היכולות הנדרשות כדי לפעול נכון בחיי היום יום: מודעות גבוהה ומתמדת לסביבה החיצונית והפנימית ויכולת לשלוט בתשומת הלב ולהפנות אותה למקום בו אנו בוחרים – הן תנאים הכרחיים כדי לפעול באופן חופשי מדפוסים אוטומטיים כשאלה אינם מועילים, ובפרט להימנע מתגובה ספונטנית בהתאם לרגשות העולים בנו. יכולות אלה מאפשרות להכיר במציאות בהווה ולבחור את הפעולה המתאימה ביותר למטרה של המצב הנוכחי. פעולות נכונות תורמות לקיום המיטבי של האדם, מועילות לאדם ולסביבתו, מצמצמות את הסבל ומשרות נועם מתמשך.

הבנה של החיבור החזק הזה בין הפילוסופיה, התרגול והחיים תומכת בהתמדה בתרגול, בביצוע הטכניקות והתרגילים של היוגה כראוי ולאורך זמן ובהפיכת היוגה לדרך חיים. עם זאת, גם ללא הבנה זו, תרגול יוגה נכון ומתמיד תורם להגברת המודעות ולהתנהלות נכונה בחיים, ממש כמו שאימון גופני תורם לחיזוק השרירים, גם של מתאמן שאינו מבין באנטומיה ובפיזיולוגיה של גוף האדם.   

הקדמה

עבור מתרגלים רבים במערב, יוגה היא פעילות גופנית או סוג אקזוטי של התעמלות עם ניחוח הודי. מורים ליוגה ומתרגלים מעמיקים יודעים שיוגה אינה רק התעמלות או תרגול גופני, אלא כוללת נוסף על תרגילים מגוונים של תנוחות (ותנועות), גם תרגילי נשימה, מדיטציה (ישיבה), לימוד טקסטים ופילוסופיה ועוד. הם יודעים שמטרת היוגה אינה רק שינוי גופני אלא גם שינוי מנטאלי ואף רוחני או שינוי הוליסטי בגוףנפש. הם גם מבינים וחשים שהשינויים הגופניים, המנטאליים והרוחניים הללו מובילים לשינויים בהתנהלותם בחיי היום יום. למרות הבנה זו, מתרגלים מעמיקים ואף מורים ליוגה מתקשים להבין ולהסביר את הקשרים בין התרגול שלהם על המזרן לבין הפילוסופיה או התיאוריה של היוגה וגם בין התרגול לבין ההתנהלות שלהם בחיי היום יום.

מאמר קצר זה מתאר בתמצית את הבנתי כיום* את הקו החזק המחבר בין כל שלושת היבטים אלה של היוגה: הפילוסופיה של היוגה, התרגול על המזרן וההתנהלות בחיי היום יום. בחרתי להתחיל בתיאור דרך הפעולה הראויה בחיי היום יום על פי היוגה, ולשם כך אשתמש בדוגמא ספציפית מהחיים ואח"כ אכליל אותה. בקטע השני, אסביר כיצד תרגילי היוגה על המזרן תומכים בתהליכי שינוי באדם כך שיפעל כראוי בחיי היום יום. לבסוף, אזכיר את העקרונות המרכזיים של תורת היוגה העומדים בבסיס התרגול על המזרן.

פעולה ראויה בחיי היום יום לפי היוגה

נתחיל בדוגמא המתארת סיטואציה ספציפית מהחיים הרגילים, ונשאל את עצמנו כיצד ראוי שהיוגי (מתרגל יוגה מיומן) יפעל בסיטואציה זו, ומה מייחד את אופן פעולתו:

יעקב נוהג ברכבו בבוקר בדרכו למקום עבודתו, כהרגלו בכל יום. הוא נוסע ברוגע עפ"י החוק ובהתאם לכל הכללים. השמיים כחולים והתנועה זורמת. כשהוא מתקרב לרמזור הוא מבחין מרחוק באור האדום ועוצר בהדרגה את רכבו לפני קו העצירה. חולפות מספר שניות ואז הוא שומע מאחוריו צליל צורם של חריקה ובלימה של מכונית אחרת, המסתיים ברעש של חבטה וקימוט מתכת, ובו זמנית הוא חש טלטלה חזקה ברכבו ובגופו. 

(לפני שתמשיכו לקרוא, אתם מוזמנים לעצור ולחשוב כיצד אתם הייתם מגיבים לאירוע). 

בהנחה שיעקב הוא יוגי, כיצד הוא צפוי להגיב לאירוע זה? 

ראשית, באופן אנושי ונורמלי לחלוטין תעלה בתוכו תגובה מיידית ואוטומטית, כלומר יעלו בו באופן מיידי ולא נשלט תחושות, רגשות ומחשבות שונות. כך למשל, באופן מיידי ואוטומטי יעקב יחוש התכווצות בכל גופו, מבט של הפתעה ואף תמהון ואי הבנה יתפשט על פניו, אח"כ הוא יחוש כאב עמום והנשימה תקשה עליו. כעס ודאגה מתחילים לחלחל בתוכו והמחשבות מתרוצצות בראשו: "מה קורה פה?", "רק זה חסר לי", "זה לא מגיע לי", "אני בסדר. הוא אשם", "הוא פגע בי בכוונה", "אני עומד לאחר לפגישה החשובה בעבודה", "הבוס יתרגז עליי", "למי אתקשר קודם?" וכו'.  מיד אחר כך יעלה בתוכו באופן אוטומטי רצון לפעול בתגובה מיידית לאירוע ולתחושות לרגשות ולמחשבות שעלו בו, וגם זה אנושי ונורמלי לחלוטין. כך למשל, השילוב של הפתעה, כאב, כעס ודאגה יגרמו ליעקב לרצות לצאת מהמכונית ולצעוק על הנהג של הרכב שפגע בו ולהאשים אותו באירוע ובתוצאותיו. מובן שיכולות להיות תגובות פנימיות אחרות לאותו אירוע וגם רצון לפעול אוטומטית בדרכים אחרות. 

הצעד הבא של יעקב יהיה להשתמש ביכולת שלו כיוגי לשלוט בתשומת לבו ולהפנות אותה מהתגובות שבתוכו אל מה שמתרחש באותו רגע במציאות. הפניית תשומת הלב תאפשר לו קודם כל לקבל מידע על המציאות 'כאן ועכשיו'. כך למשל, הוא יסרוק את גופו כדי לדעת היכן ובאיזו מידה נפגע וגם ייצא לבדוק את מידת הפגיעה בנהג האחר. אחר כך הוא יבדוק את מידת הפגיעה במכוניתו וברכב שפגע בה. בהתאם למידע שיקבל על המציאות באותו רגע, כלומר על התוצאות בפועל של התאונה, ובהתאם 'למטרה של הסיטואציה' שבה הוא נמצא, יבחן יעקב את אפשרויות הפעולה העומדות בפניו. 

יש לשים לב למושג 'המטרה של הסיטואציה': היוגי אינו פועל אוטומטית בהתאם לרגשות ולרצון שעלו בו, אלא בהתאם למציאות בהווה ולמה שמועיל. יעקב כיוגי עשוי למשל לחשוב שהמטרה היא לסיים את האירוע במהירות האפשרית ועם השלכות שליליות מינימליות ככל האפשר כדי להמשיך הלאה עפ"י מה שתכנן. זאת אולי בניגוד לפעולה שלא לפי היוגה, שהיא בהתאם לתגובות האוטומטיות של האדם, כלומר האדם יפעל מתוך מטרה רגשית (מודעת או לא מודעת), ולא בהתאם למציאות ולפעמים אפילו בניגוד למה שמועיל. בדוגמא כאן, אדם יכול לפעול למשל במטרה לפגוע בחזרה בנהג שפגע בו, או במטרה ללמד אותו לקח או במטרה לגרום לו לשלם כמה שיותר או במטרה לקבל פיצוי כמה שיותר גדול על הפגיעה בו.  

עפ"י תוצאות התאונה ולאור המטרה של הסיטואציה, יבחן יעקב את אפשרויות הפעולה העומדות בפניו. כך למשל, אם הפגיעות באנשים ובמכוניות הן קלות, יעקב יכול פשוט להמשיך בנסיעה כמתוכנן, או קודם להחליף פרטים עם הנהג השני ורק אח"כ להמשיך, או לבקש תשלום מיידי לפי הערכת עלות התיקון ואח"כ להמשיך, או להחליף פרטים ובכל זאת לפנות מיד לבדיקה נוספת של הפגיעה בו ובמכוניתו או להתקשר למישהו שיוכל לייעץ לו בקשר לאפשרויות. וניתן לחשוב על אפשרויות פעולה נוספות, המשרתות אותה מטרה. יעקב יבחר אחת מהאפשרויות עפ"י הידע והנסיון הקודם שלו ויפעל לפי האפשרות שבחר. הוא יתמקד בביצוע הצעדים הנדרשים לפי האפשרות שבחר, תוך ידיעה שהשגת המטרה אינה מובטחת כיוון שהתוצאות העתידיות אינן בשליטתו המלאה.

סביר להניח שבמהלך אותו היום והימים (ואולי השבועות) הבאים יחזור יעקב באופן טבעי להרהר בתאונה ובמה שקרה לפניה ואחריה וגם בתחושות שלו. כיוגי, יעקב יהיה מודע להרהורים אלה ולרגשות הנלווים להם באופן טבעי ואוטומטי ויאפשר להם להגיע ולחלוף, מבלי לשקוע בתוכם ומבלי לחיות מחדש את התאונה ומבלי לייסר את עצמו בשאלה אם וכיצד יכול היה למנוע אותה. ללא קשר להרהורים ולרגשות אלה, יחשוב יעקב באופן מכוון וממוקד על התאונה ועל התנהלותו במהלכה, בסוג של חקירה עצמית, וזאת מתוך מטרה ללמוד, להגיע לתובנות ולהטמיע אותן. כך למשל הוא עשוי לחשוב ש: "תאונות קורות. הן אינן טובות ואינן רעות ואינן נגדי", "גם אני וגם הנהג הפוגע פעלנו כמיטב יכולתנו וידיעתנו ומתוך כוונה טובה", "הצלחתי לפעול במקרה זה מתוך מודעות מלאה למתרחש ולעצמי", "בחרתי פעולה מועילה בהתאם לסיטואציה ולמטרה שלה וביצעתי אותה", "יישמתי באירוע זה את מה שהתאמנתי עליו באופן חלקי או מלא, וכך גם חיזקתי את המודעות שלי!".

ובהכללה, דרך הפעולה היוגית בחיי היום יום מאופיינת ב:

1) מודעות מלאה, רחבה ומתמדת בזמן אמת לכל המתרחש במציאות החיצונית והפנימית, כולל: בסביבה, ביחסים עם אנשים אחרים, בתחושות, ברגשות, במחשבות וברצון לפעולה העולה באופן אוטומטי. יש להדגיש שהיוגי מעורב ופעיל בחיי היום יום, חווה באופן עמוק את המציאות ויש לו רגשות מגוונים ועמוקים ומחשבות מגוונות ורבות, והוא אינו מדחיק אותם או מתעלם מהם, אלא חווה אותם במלואם ומודע להם. יחד עם זאת, היוגי אינו שוקע בתוך המחשבות והרגשות ואינו עסוק בניתוח ההיסטוריה שלהם.

2) שליטה מלאה בתשומת הלב ויכולת להפנות אותה לאן שהיוגי בוחר כדי לחקור ולקבל מידע על המתרחש 'כאן ועכשיו' במציאות החיצונית, בנפרד ממה שמתרחש בתוכו. 

3) זיהוי 'המטרה של הסיטואציה' על בסיס המידע על המציאות והבנת מה שמועיל. זו למעשה היכולת לפעול באופן משוחרר מדפוסים אוטומטיים סובייקטיביים, ובפרט משוחרר מפעולה ספונטנית חפוזה בהתאם לרגשות ולמטרות רגשיות ('אגו').

3) יכולת להעלות אפשרויות שונות לפעולה, המשרתות את ה'מטרה של הסיטואציה', והיכולת לבחור מתוכן את הפעולה המתאימה ביותר. היכולת לבחור אינה אומרת שהפעולה האוטומטית שגויה בהכרח או אינה מועילה. בכל מקרה, פעולות אוטומטיות הן לעיתים בלתי נמנעות ואפילו מועילות בהרבה מצבים שגרתיים (למשל בנהיגה) או מצבים חריגים (כמו בשריפה פתאומית). 

4) ביצוע הפעולה הנבחרת תוך התמקדות בפעולה עצמה, תוך ידיעה שאין וודאות לגבי תוצאותיה בעתיד, שאינן בשליטתו המלאה.

5) יכולת לחקור אירועים ותהליכים כדי לצמוח ולגדול במודעות מבלי לשקוע בעבר. 

יישום מתמיד של אופן פעולה זה בחיי היום יום, מניב  פעולות התומכות בקיום מיטבי של האדם, מועיל לאדם ולסביבתו, מצמצם את הסבל ומשרה נועם מתמשך.  

תרגול יוגה התומך בפעולה הראויה

ראינו שהפעולה הראויה בחיי היום יום לפי היוגה מאופיינת קודם כל במודעות גבוהה ומתמדת לסביבה החיצונית והפנימית ומצריכה יכולת לשלוט בתשומת הלב ולפעול באופן חופשי מדפוסים אוטומטיים. כדי להגיע למודעות ויכולות אלה, מציעה היוגה טכניקות ותרגולים שונים, המתבצעים בד"כ על המזרן. ביצוע טכניקות ותרגולים אלה כראוי ובהתמדה, יוצר לאורך זמן תהליכי שינוי המובילים למצב של הכרה בהירה ויציבה ('סמדהי') ושל יכולת להשתמש בהכרה זו לרכישת ידע נכון וליישומו בחיי היום יום באופן חופשי, ראוי, מיטיב ומועיל. 

היוגה מציעה מגוון גדול של טכניקות ותרגולים, התומכים זה בזה וביחד יוצרים את תהליכי השינוי הרצויים בגוףנפש של המתרגל. כאן ארחיב בתיאור של טכניקות של מדיטציה יוגית ('סמימה') – שלרוב פחות מוכרות או שאינן מקושרות ליוגה - ושל תרומתן להגברת המודעות וליכולת לפעול כראוי. אח"כ אתייחס בקיצור לתרומה של התרגול הנפוץ של תנוחות גופניות ('אסאנות') ושל תרגילי נשימה ('פראניאמה') להגברת המודעות.

יש מגוון רחב של טכניקות מדיטציה, המשולבות בתוך תרגולי היוגה. כאן אתמקד בשתי טכניקות מדיטציה בלבד - 'מיקוד באובייקט אחד' ו'מודעות רחבה'. שלב ההכנה לתרגול שתי הטכניקות זהה: התרגול מתבצע לרוב בישיבה יציבה, זקופה (ללא מתח) ונוחה, שניתן להתמיד בה במשך דקות רבות תוך שמירה על עירנות. לאחר ההתארגנות בישיבה, מניחים לעיניים להיעצם ומפנים את תשומת הלב (הקשב) אל התחושות הגופניות ברגע זה. אח"כ מעבירים את תשומת הלב אל הנשימה כפי שהיא ברגע זה. 

בתרגול של 'מיקוד באובייקט אחד', לאחר שלב הכנה זה, מפנים את תשומת הלב לאובייקט שנבחר מראש. נניח כאן לדוגמא שבחרנו בנשימה כאובייקט, שהוא אובייקט נפוץ אבל לא בלעדי. תשומת הלב נתונה כולה לנשימה, כאשר בדוגמא זו המטרה היא להיות מודע בכל רגע ורגע למצב הנשימה, כלומר לדעת בכל רגע ורגע אם מתבצעת שאיפה או נשיפה. ממשיכים בתרגול זה במשך 5-15 דקות. בכל פעם שאנו נוכחים שתשומת הלב נדדה באופן טבעי למקום אחר, למשל למחשבות, לתחושות וכו', מחזירים אותה לנשימה. אין חשיבות לאיכות הנשימה ואין הצלחה או כשלון. זה אינו תרגיל נשימה ('פראניאמה') אלא רק תרגול של היכולת להפנות את תשומת הלב לפי רצוננו ולמקד אותה באובייקט אחד במטרה לחזק יכולת זו, בדיוק כפי שמאמנים שרירים מסויימים בתרגול גופני כדי לחזק אותם.

בתרגול של 'מודעות רחבה', לאחר שלב ההכנה, מפנים את תשומת הלב לכל מה שמתרחש ברגע זה מחוצה לנו ובתוכנו, ומודעים לכל מה שעולה. מטבע הדברים, תשומת הלב נודדת בין כל התכנים של ההכרה, ואנו שואפים להיות מודעים לכל אחד מהאובייקטים העולים בהכרה, לרבות: הבחנה בכל אחד מהרשמים הנקלטים באמצעות החושים שלנו (למשל, צלילים וריחות), זיהוי שלהם (למשל טרטור של מנוע מכונית או ריח יסמין), התגובה הפנימית שלנו אליהם (למשל חיובית או שלילית), התחושות והרגשות בתוכנו, המחשבות, תמונות הדמיון, הזכרונות מהעבר, התוכניות לעתיד וכו'. מאפשרים לכל אחד מהאובייקטים לעלות בהכרתנו ולחלוף, תוך מודעות אליו ולתגובות המתעוררות בתוכנו. ממשיכים בתרגול זה במשך 5-15 דקות. זה תרגול של היכולת שלנו להישאר במודעות רצופה לכל המתרחש. אם נוכחנו שאיבדנו את המודעות – למשל, 'התעוררנו' מתוך מחשבות אליהן שקענו מבלי להיות מודעים, מחזירים את תשומת הלב למתרחש עכשו, וניתן למקד אותה תחילה בנשימות ואח"כ לאפשר למודעות להתרחב שוב. בתרגול זה אנו גם לומדים מהתנסות ישירה על דרך הפעולה של הכרתנו, על הדפוסים האוטומטיים בתוכנו, על טבעו המשתנה, הזמני והחולף של העולם הנגלה לפנינו ('עולם התופעות'), ועל ההבחנה בין הכרתנו והתכנים המשתנים בתוכה לבין המודעות הבלתי משתנה והקבועה אליהם.

תרגול יום יומי ומתמיד של שתי טכניקות מדיטציה אלה או של טכניקות דומות להן, מחזק את היכולת שלנו להישאר באופן מתמיד ורצוף במודעות לכל המתרחש בסביבה החיצונית והפנימית ואת היכולת לשלוט בתשומת הלב שלנו ולמקד אותה באובייקט שאנו בוחרים - בתוכנו או מחוצה לנו, כדי לקבל עליו מידע מהימן. יכולות אלה תומכות בחופש שלנו לפעול בחיי היום יום כראוי מתוך בחירה מודעת, במקום מתוך דפוסים אוטומטיים או מתוך תגובה רגשית בלתי נשלטת.

גם התרגול הגופני ביוגה ('אסאנות'), כשהוא נעשה כראוי עם התכוונות נכונה ועם הנחיות נכונות, מחזק יכולות אלה הקשורות במודעות, נוסף על חיזוק יכולות רבות אחרות. באופן ישיר, התרגול הגופני מחזק יכולות הקשורות במודעות כיוון שהתרגול מתבצע תוך הפניית תשומת הלב לאיזורים ספציפיים בגוף ומיקוד תשומת הלב בהם, למשל בתחושות בנקודות המגע של הגוף עם המזרן או בנשימה. המתרגל מכונס פנימה וממוקד בתרגול ויחד עם זאת שרוי באופן רצוף במודעות רחבה לכל המתרחש בתוכו ובסביבתו. נראה שלמרבית המתרגלים, קל יותר לתרגל את המודעות תוך כדי תרגול גופני ובעזרת הפניית תשומת הלב לאובייקטים גופניים מוחשיים, בהשוואה לתרגול במדיטציה כמתואר קודם. בנוסף, התרגול על המזרן משמש כעין מעבדה לפעולה ראויה בחיי היום יום כיוון שהוא מחבר באופן פשוט ומוחשי בין מודעות לבין ביצוע תנועה ותנוחה שנבחרו בדרך שנבחרה, בהתאמה לכאן ולעכשו.  ובאופן עקיף, התרגול הגופני יוצר יציבות, הרפיה ונינוחות של הגוף וההכרה – תנאים התומכים בתרגול של המודעות וגם מאפשרים ביצוע של טכניקות המדיטציה באופן יעיל ומעמיק יותר. תרגילי הנשימה ביוגה ('פראנאימה') תורמים באופן דומה לחיזוק היכולת למקד את תשומת הלב באובייקט אחד – הנשימה, ולייצוב ההכרה. זאת, נוסף על תרומתם להיבט הפיזי והאנרגטי של האדם. 

עיקרי תורת היוגה שבבסיס התרגול

ראינו שמגוון התרגילים והטכניקות ביוגה מיועדים לחזק את היכולת שלנו להישאר באופן מתמיד ורצוף במודעות לכל המתרחש בסביבה החיצונית והפנימית. היוגה מציעה תרגול זה על בסיס הבנה מעמיקה של טבעו המהותי של האדם וחייו, כשהמודעות היא במרכזם: 

עפ"י תורת היוגה, האדם בחייו הוא כעין חיבור ('סמיוגה') בין מודעות טהורה, קבועה ונצחית ('הפורושה' או 'הרואה'), לבין ישות משתנה וחולפת, בדמות גוף, חושים והכרה, שהם חלק מכל עולם התופעות או היקום ('פרקריטי' או 'הנראה'), הנמצא בשינוי מתמיד. חיבור זה, ולמעשה כל החיים והיקום, התהוו כדי לשרת את 'פורושה' כך שיכיר את עצמו. בהתאם לכך, הייעוד של האדם בחייו הוא לגדול במודעות שלו כך שיכיר ויחוש במהותו כ'פורושה'. זהו בתמצית הידע הנכון לפי היוגה.

ואולם, לפי היוגה, האדם בראשית חייו שרוי בבורות ('אווידיה'), כלומר יש לו ידע שגוי בכל הנוגע למהותו, לטבעו האמיתי ולייעודו בעולם. האדם מזהה את עצמו באופן מוטעה כ'אני' שלו וכגוף שלו, והוא מזדהה עם הכרתו, רגשותיו, דיעותיו, אמונתיו, מחשבותיו ותחושותיו. בהמשך לכך, האדם פועל בעולם במטרה לחוות סיפוק, הנאה ועונג באופן רצוף ומתמיד. ידע שגוי זה, והפעולות הלא מיטיבות על בסיסו, מובילים בהכרח לחוסר נחת ולסבל מובנה, המתבטא בהנאות זמניות וחולפות, השתוקקות והתמכרויות, פחדים, חרדות, דכאונות, כעסים, עצב וכדומה. הסבל הוא הכרחי ומובנה, כל עוד האדם מזדהה עם גופו הכרתו רגשותיו וכו'. זאת, מאחר שבמהותו כל עולם התופעות, ובתוכו גוף האדם, הכרתו רגשותיו וכו', משתנה כל הזמן, זמני וחולף, ולכן האדם בהכרח לא יוכל להשיג את המטרה שהציב לעצמו: הנאה מתמדת. 

ההתנסות בחיים ('בוגהה') וההתנהלות על בסיס ידע שגוי כזה יוצרים משקעים ודפוסים המעכירים את ההכרה והופכים אותה לתנודתית, באופן המקשה על האדם לרכוש ידע נכון ולפעול נכון. ויחד עם זאת, ההתנסות בחיים והתובנה ההולכת ומתחזקת שההנאות זמניות והסבל הכרחי, צפויים - בשלב כלשהוא של החיים - להניע תהליך חיפוש אחר דרכים להפחית את הסבל המובנה ואולי להימנע ממנו לחלוטין. זוהי תחילתו של תהליך ההשתחררות ('אפאווארגה'). כדי להשתחרר מהסבל, האדם צריך לרכוש ידע נכון ולהשתמש בו. לשם כך, נדרש קודם כל שההכרה – שהיא המכשיר שבידי האדם לרכישת ידע - תהיה בהירה ויציבה ושהוא יהיה בעל יכולת להשתמש בה ככלי לשירותו, מתוך הפנמת ההבנה שההכרה היא רק מכשיר ומבלי להזדהות עם תכניה. 

מלאכת ניקוי ההכרה וייצובה אינה פשוטה כלל ועיקר. כאן באה היוגה לעזרת האדם ומציעה לו, בנוסף לפילוסופיה ולידע הנכון, גם טכניקות ותרגולים מגוונים שיעזרו לו קודם כל לנקות ולייצב את ההכרה. לפי היוגה, ביצוע הטכניקות והתרגולים על בסיס יום יומי, כראוי ובהתמדה ייצור לאורך זמן תהליך שינוי בהכרה של האדם עד שהוא מגיע למצב של הכרה בהירה ויציבה ('סמדהי') ויכולת להשתמש בה לשירותו. 

יישום יכולת זו באופן מתמשך, כלומר שימוש בהכרה הבהירה והיציבה כדי לרכוש ידע נכון ולפעול על בסיסו בעולם בכל רגע ורגע באופן חופשי, מיטיב ומועיל, מוביל למצב בו האדם משוחרר מהסבל המובנה. במצב זה האדם יודע וחש את מהותו, כלומר היותו מודעות טהורה ('פורושה'), חי עפ"י טבעו האמיתי וכך מגשים את ייעודו בעולם.

---------------------------------

* הבנה זו בנויה על מה שלמדתי ממורות ומורים רבים ועל הידע, התרגול והניסיון שצברתי עד כה ועשויה להשתנות בעתיד. התיאור כאן מעוגן בעיקר בתורת היוגה שלמדתי ממורתי גלית לוין, ואף על פי כן זו הבנה אישית שלי, שאינה מחייבת אותה. בהזדמנות זו, אני מודה לגלית לוין וגם לשתי מורותיי לויג'נאנה יוגה: אורית סן גופטה ונגה רון ברקאי. אני מברך ומודה מראש על כל תגובה לטקסט זה שתשלח אליי למייל: yairhaimp@gmail.com